מוניות שלי בע"מ ואח' נ' הפרופיל (אלומיניום חיפה) בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד.

התביעות עניינן נזקי רכוש לרכב.

על פי גירסתו של נהג רכב התובעת, מר דוד חוטה, הוא הוריד נוסע במתחם עין המפרץ וביקש לחזור לכיוון עכו, כאשר לפתע "חתך אותו" נהג רכב הנתבעת 1 ב"אין כניסה" ופגע ברכבו.

בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לי ואשר סומן מ/1, ציין: "רכב צד ג' פנה שמאלה ב"אין כניסה" לכיוון הנתיב שלי ופגע ברכבי בחלקו הקדמי".

בביהמ"ש הסביר נהג רכב התובעת, כי למעשה נהג רכב התובעים נכנס, תוך פנייה שמאלה לנתיב שלא שלו ופגע ברכב הנתבעים.

נהג רכב הנתבעים ציין בעדותו בביהמ"ש כדלקמן: "אני פניתי בנתיב הנכון. הוא היה בצד ימין. הוא יצא וצעק לי "אין כניסה". הוא ערער את הביטחון שלי. אחרי שאכלתי בדקתי וראיתי שזה לא נכון. אני לא כתבתי מכתב לחב' הביטוח. באתי לסוכן שלי ואמרתי שהבן אדם ערער את הביטחון שלי כשאמר שאין כניסה אבל יש כניסה. לחב' ביטוח אמרתי שהיתה תאונה ושנהג נכנס בי. יכול להיות שאמרתי שאני אשם שנכנסתי למקום שאין כניסה אבל למחרת בדקתי וזה לא נכון. אני אומר שהוא נכנס בי".

נהג רכב הנתבעים נשאל בין השאר על גירסתו לאירוע התאונה, אשר סומנה מ/2 ואשר צורפה במכתב לחב' הפניקס, שם נאמר בין השאר: "ברצוני להביא לידיעתכם כי לאחר בירור נוסף שערכנו יום לאחר התאונה התברר כי נפלה טעות בתיאור התאונה שהועבר אליכם. האשם הוא לא יוסי אדרי נהג הרכב, אלא נהג המונית. המונית היתה במסלול הימני בכביש שמשם פונים ימינה עם תמרור משולש המורה על מתן זכות קדימה לרכב שבא ממול. יוסי אדרי הגיע בכביש משמאל ממול ובכוונתו היה לפנות שמאלה. על נהג המונית היה לתת זכות קדימה כפי שהורה השלט אך הוא לא עשה זאת ולכן כלי הרכב התנגשו".

היה מקום כמובן להמציא לביהמ"ש את טופס ההודעה על התאונה המקורי שנמסר ע"י מר אדרי לחב' הפניקס, על מנת שניתן יהיה להתרשם מגירסתו הראשונית אל מול הגירסה שנמסרה באותו מכתב ביום 12.8.10 וכאשר התאונה התרחשה בתאריך 9.8.10.

אי מסירת טופס ההודעה הראשוני כמובן יוצרת טעם לפגם. זאת ועוד, ניתן להתרשם כי על פי המכתב, מסמך מ/2, מציין נהג רכב הנתבעים, כי כלי הרכב התנגשו, כלומר שני כלי הרכב פגעו האחד בשני וכאשר הפגיעות ברכב הנתבעים הינו בחלק הקדמי הימני.

עניין זה הוא בניגוד לגירסה שנמסרה בביהמ"ש לפיה נהג התובעת נכנס ברכב הנתבעים, כלומר פגע בו.

העידו מטעם הנתבעים שני עדים. האחד בנו של נהג רכב הנתבעים, מר אריה אדרי, אשר תמך בגירסת אביו כי מונית התובעת נכנסה בהם. המונית נסעה במסלול הימני וחשבנו שהיא לוקחת ימינה.

העיד עד נוסף, אילן גור, אשר העיד אף הוא כי רכב התובעים פגע ברכב ועל פי גירסתו: "אנחנו היינו כבר בעומקה של הפנייה שמאלה, כמעט סיימנו את הפגיעה. אני ראיתי אותו מתקרב והוא נכנס בנו".

לאחר שבחנתי את גירסאות הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי.

מדובר הלכה למעשה בגירסה מול גירסה, כאשר בגירסתו של נהג רכב הנתבעים תמכו שני עדים. שני העדים ציינו כי מדובר היה בפגיעה של נהג המונית, כאשר הפגיעה היתה בתוך הפנייה שמאלה של נהג רכב הנתבעים. נהג התובעת לעומת זאת טען, כי הפנייה נעשתה למקום שאסור היה לנהג הנתבעים להיכנס לתוכה וכאשר הזכות היא שלו.

הפגיעות בשני הרכבים הן בחזית שני הרכבים.

עברתי על גירסאות הצדדים, על המסמכים שהגישו לי, הכוללים בין השאר את ההודעות שנמסרו מחוץ לכותלי ביהמ"ש על התאונה ועל תמונות הנזקים ומיקומם.

המסקנה שהגעתי אליה, היא שלא ניתן לקבוע באשמתו של מי נגרמה התאונה וכפי הנראה נגרמה התאונה כתוצאה מרשלנותם של שני הצדדים, אשר התנגשו זה בזה חזיתית, כאשר הדבר נעשה בחוסר זהירות ותוך פנייה שמאלה של נהג רכב הנתבעים ותוך נהיגה בלתי זהירה של נהג רכב התובעת, אשר התנגש כפי הנראה ברכב הנתבעים.

לא התרשמתי, כי הזכות היא בהכרח של מי מהצדדים וכי הוכח כי נהג רכב הנתבעים נכנס ב"אין כניסה" וכפי הנראה חוסר זהירות ותשומת לב שני הנהגים היא שהובילה לפגיעה.

לא התרשמתי, כי התאונה התרחשה כגירסת נהג רכב התובעת או כגירסת רכב הנתבעים, אשר כאמור בהתחלה הכירו באחריותם ובאשם ולאחר מכן חזרו בהם, כאשר המסמך המקורי באשר לקרות האירוע לא נמסר.